פסק-דין בתיק ת"א 18550-08

1.                   התובעת, ילידת 1990, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום  8.7.07.

2.                   הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.  השאלה היחידה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת הדרכים.

חוות הדעת הרפואיות

3.                   לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת מונה ד"ר א. לבל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

4.                   בחוות דעתו מיום 4.2.09, סקר המומחה את נסיבות האירוע וציין שהתאונה אירעה בעת שהתובעת נהגה על אופנוע, במסגרת עבודתה כשליחה, החליקה על הכביש, ונחבלה בפרק גופה הימני. בעקבות התאונה נגרמו לה חבלות משמעותיות במרפק ימין ובקרסול ימין.

5.                   המומחה התייחס בחוות דעתו לטיפולים הרפואיים שקיבלה התובעת, כחודשיים בגבס, ובהמשך לכך בטיפולי פיזיותראפיה. כן ציין שבמועד בדיקתה לא קיבלה עוד כל טיפול, ולא נזקקה לטיפול מיוחד.

6.                   בסקירת תלונותיה של התובעת ציין המומחה שהתובעת סובלת בעת מאמץ מכאב בקרסול ימין, ומנפיחות. בשל קשיים אלו היא מתקשה להשתתף בפעילות ספורטיבית, והפרופיל הצבאי שלה הורד.

7.                   בין ממצאי הבדיקה הרפואית ציין המומחה שהתובעת מתהלכת ללא צליעה, נועלת נעל רגילה, קרסול ימין במבנה ומנח תקינים. עוד ציין המומחה שקיימת רגישות ללחץ על פני הסדק הפירקי הקדמי לטרלי, וכן מאחורי הפטישון הליטרלי. תנועת הקרסול האקטיבית פלנטר- פלקסיה 50 מעלות ודורסי פלקסיה 10 מעלות. המומחה ציין שהנעה פסיבית מעבר לטווח זה גורמת לכאבים. כן ציין שתנועות סובטרליות לא מוגבלות ולא מכאיבות.

8.                   אשר למרפק, ציין המומחה שלא מצא מגבלת תנועה במהלך הבדיקה, מגבלת מנח או תפקוד. כן ציין שהתובעת לא העלתה כל תלונה לגביו.

9.                   המומחה התייחס בחוות דעתו לבדיקת הדמיה שנערכה כ- 10 חודשים לאחר הפגיעה, וציין שצילום הקרסול אינו מדגים ממצא חריג. לעומת זאת, מצא המומחה, שבדיקת CT מדגימה סימני פגיעה שהחלימה בכיפת הטאלוס (פוסטרו- ליטרלית). כן ציין שנותרו שינויים ציסטיים וסקלורוטיים במקום הפגיעה.

10.               המומחה ציין שלפגיעה האמורה השפעה תפקודית, שכן נזק בכיפת הטאלוס גורם לפגיעה קבועה בתפקוד הקרסול, המהווה נזק תוך מפרקי קבוע. נזק זה לדעת המומחה, יקשה על התובעת לעסוק בעבודות הכרוכות בעמידה או בהליכה ממושכת.

11.               לדעת המומחה, אף שמדובר כיום בפגיעה קלה, היא עלולה להתדרדר בהדרגה.

12.               אשר לפגיעה במרפק ציין המומחה שהפגיעה החלימה, מבלי להותיר נכות.

13.               המומחה פירט בחוות דעתו שממצאי בדיקת הדימות מתאימים לחבלה חדשה, ועל כן קיים קשר סיבתי לתאונה.

14.               על יסוד ממצאיו, הערכתו להחמרה צפויה בעתיד, ולאפשרות לניתוח, קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי סעיף 48(3)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). 

15.               כן קבע המומחה שנכותה  הזמנית של התובעת הייתה בשיעור של 100% למשך 3 חודשים, ובשיעור של 50% במשך חודשיים נוספים.

16.               התובעת חלקה על ממצאי המומחה וזימנה אותו לחקירה. במהלך חקירתו שב המומחה והסביר את ממצאיו ואת אופן קביעתו, ולא מצא שיש מקום לשינוי חוות דעתו.

17.               בין היתר ציין המומחה שבמצבה הרפואי כיום ספק אם נותרה לתובעת נכות, ואולם בשל החשש להחמרה בעתיד, בחר לקבוע נכות בשיעור של 5%.

18.               המומחה הבהיר שכיון שקיימת בתוספת לתקנות סעיף ספציפי המתייחס למצבה של התובעת, לא ראה לנכון לקבוע את נכותה באמצעות סעיף הסל הוא סעיף 35 לתוספת לתקנות.